<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין קנ"ג</h1>
<h2>דף פו.</h2>
והמצוה הקנ"ג היא שהזהירנו מאכול טבל והוא הדבר שלא נטלה ממנו תרומה ומעשרות. והוא אמרו יתעלה (אמור כ"ב) ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לי"י. והעובר על לאו זה ר"ל שאכל טבל חייב מיתה בידי שמים והרמז על זה מאמרו הֵנה ולא יחללו ואמר בתרומה (ס"פ קרח) ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו ויליף חלול חלול מתרומה שהוא עון מיתה כמו שבארנו (ל' קל"ג). ולשון גמר סנהדרין (פ"ג.) מניין לאוכל טבל שהוא במיתה שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לי"י בעתידים ליתרם הכתוב מדבר ויליף חלול חלול מתרומה. רוצה באמרו בעתידים ליתרם כאילו יאמר לא תחללו קדשים שהם עתידים להרים אותם לי"י והוא אמרו את אשר ירימו בלשון עתיד ואחר זה הפסוק אמר והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם. ובגמר מכות (י"ו:) אמרו יכול לא יהיו חייבין אלא על הטבל שלא הורם ממנו כל עיקר, ניטלה ממנו תרומה גדולה ולא ניטלה ממנו תרומת מעשר, מעשר ראשון ולא מעשר שני ואפילו מעשר עני מנין, תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר ואכלו בשעריך ושבעו, מה להלן מעשר עני אף כאן מעשר עני ואמר רחמנא לא תוכל לאכול. אבל זה כלו למלקות. אולם עון מיתה אינו אלא בתרומה גדולה ותרומת מעשר שמי שיאכל מעשר ראשון קודם שניטלה ממנו תרומת מעשר הוא חייב מיתה והוא אמרו יתעלה ללויים כשצום להוציא מעשר מן המעשר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו שזה אזהרה מאכול מעשר ראשון בטבלו ולפיכך חייבין עליו מיתה כמו שהתבאר במסכת דמאי. והמתבאר מזה כלו שמי שאכל טבל קודם שיורם ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר חייב מיתה ואזהרתיה מא0מרו ולא יחללו את קדשי בני ישראל וכו' כמו שבארנו במצוה הזאת. ומי שאכל טבל אחר הוצאת התרומה קודם הוצאת כל המעשרות חייב מלקות ואזהרתיה מלא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך (ראה י"ב). ושמור זה ולא תטעה בו. וכבר התבארו משפטי הטבל במקומות ממסכת דמאי וממסכת תרומות ומסכת מעשרות.
